זטלאוי נ' כרטיסי אשראי לישראל בע"מ ואח'

פסק דין

לפני בקשת רשות ערעור על החלטת כב' רשמת ההוצאה לפועל, הגב' מיכל ברלינר-לוי, מיום 15.2.14 בתיק הוצל"פ 02-47793-13-2.

1.המבקשת, שהינה החייבת בתיק, הגישה בקשה להכרזתה כחייבת מוגבלת באמצעים לשם איחוד תיקיה.

בהחלטה נשוא הבקשה שלפניי, התקבלה בקשתה של המבקשת לאיחוד תיקיה, תוך שנקבע כי על המבקשת להפקיד סך של 1,500 ש"ח כתנאי לפתיחת תיק האיחוד, וכן ניתן צו חיוב בתשלומים בסך של 700 ש"ח בחודש.

המבקשת מלינה הן על גובה סכום ההפקדה הראשוני והן על גובה צו החיוב בתשלומים החודשי בטענה כי כב' הרשמת לא הבינה עד כמה קשה מצבה.

2.המבקשת עובדת ומשתכרת סך של 5,000 ש"ח, בעלה אינו עובד לאחר שנפגע במקום עבודתו, אך גם אינו זכאי לקצבת נכות מהמוסד לביטוח לאומי. קצבת הילדים המשולמת לה מקוזזת כנגד חוב למוסד לביטוח לאומי.

בין הוצאותיה החודשיות המוצהרות בסכום של יותר מ-11,000 ש"ח, נמצאה הוצאה בסכום חודשי של כמעט 4,000 ש"ח בגין משכנתא, הוצאה חריגה בנסיבות בסך של 291 ש"ח בגין טלפון, הוצאות רכב (ביטוח ואגרת רישום) בסכום כולל של 189 ש"ח, והחזרי הלוואות וחובות בסכום חודשי כולל של 3,856 ש"ח (1,630 + 1,574 + 652).

3.לאחר שעיינתי בבקשת המבקשת וכן בהחלטה נשוא בקשת רשות הערעור, אינני מוצאת כי יש מקום להתערב בה.

4.כב' הרשמת מציינת, ובטעם רב, כי המבקשת אינה מסבירה כיצד היא מכסה את הפער המשמעותי בין הכנסותיה להוצאותיה החודשיות. הואיל ולמבקשת אין חשבון בנק ממנו היא יכולה לבצע 'משיכת יתר' מידי חודש, ונוכח הוצאותיה המוצהרות, אין אלא להסיק, כי למבקשת הכנסה נוספת ממקור כלשהו, שלא גולה, או גרוע מכך – המבקשת ממשיכה ליצור חובות, שעה שהיא מבקשת לאחד את תיקיה הקיימים, באופן שמספר תיקי ההוצאה לפועל הפתוחים כנגדה רק ילך ויגדל עוד יותר, ולכאורה – ללא כל הגבלה.

התנהלות זו של המבקשת מלמדת, כי המבקשת אינה מבינה כלל את המצב הכלכלי בו היא נמצאת, ואשר לכאורה, עפ"י הצהרותיה היא, אינו מאפשר לה החזקת בית או רכב בבעלותה או תשלום הוצאות שהינן בגדר מותרות במצבה (דוגמת טלפון או דלק).

יתרה על כן, וכפי שאף צוין בהחלטת כב' הרשמת, אם יאוחדו תיקיה של המבקשת, הרי שהיא לא תוכל להמשיך ולשלם לנושיה סכום חודשי של קרוב ל-4,000 ש"ח מחוץ להוצאה לפועל, באשר הדבר יהווה העדפת נושים אסורה.

עניין נוסף שיש ליתן אליו את הדעת הוא העובדה כי בעלה של המבקשת אינו עובד, אך מצבו הרפואי אינו כה חמור עד כי יהא זכאי לקצבת המוסד לביטוח לאומי; ככל שהמבקשת ובעלה מיצו את הליכי המל"ל והקביעה הינה סופית, משמעות הדבר היא כי בעלה של המבקשת אינו ממצה את פוטנציאל השתכרותו, ועם מצב זה לא ניתן להשלים, בפרט כאשר המשפחה חיה ברמת חיים אשר אינה תואמת בעליל את הכנסותיה, מוסיפה לצבור חובות אף לא מתכוונת בשלב כלשהו לשלמם.

הואיל ונכון להיום משלמת המבקשת החזרי חובות בסכום חודשי של 4,000 ש"ח, הסכום החודשי שנקבע לה בתיק האיחוד, בסך של 700 ש"ח בלבד, הינו יותר מסביר.

לא נעלמה מעיני החלטה קודמת של כב' הרשמת, שצורפה לבקשה, ואשר ניתנה ביום 7.1.14, ובמסגרתה ניתן למבקשת צו חיוב בתשלומים בתיק ההוצל"פ דנן בסך של 500 ש"ח. קביעת כב' הרשמת, כי לכלל נושיה תשלם המבקשת 700 ש"ח, עומדת לצד הקביעה כי בתיק היחיד ישולמו 500 ש"ח בלבד, וההחלטה נשוא הבקשה שלפניי אינה אלא המשך ישיר של קביעות קודמות בתיק, כפי שצוין במפורש בהחלטה שניתנה ביום 19.2.14, ואשר צורפה אף היא.

על כן, אין מקום להתערב בסכום החיוב החודשי.

5.אף בסכום התשלום הראשוני לא מצאתי להתערב, נוכח קביעתה הברורה של כב' הרשמת בהחלטתה, כי מאז מסירת האזהרה למבקשת בתיק שולם על ידה סכום זעום בלבד, עובדה שיהא לה ביטוי בקביעת הסכום הראשוני, המהווה תנאי לפתיחת תיק האיחוד, והמבטא תשלום, חלקי ביותר, ע"ח פיגוריה.

לא ניתן להתעלם מהתנהלותה של המבקשת עובר להגשת בקשתה לאיחוד תיקיה; לאי ביצוע תשלומים בתיק ההוצל"פ מאז מסירת האזהרה בו, חייב להיות ביטוי כאשר מבקשים לאחד את כלל התיקים, ולהקל בכך על המבקשת.

על כן, לא מצאתי להתערב בסכום ההפקדה הראשוני.

6.מצאתי עם זאת לציין שני עניינים הנוגעים לאמירות בהחלטה:

ראשית, כאשר כב' הרשמת מציינת כי מאז מסירת האזהרה שולם ע"י המבקשת סכום זעום, מבלי שהיא מציינת מתי נמסרה האזהרה או מהו הסכום ששולם, קביעתה נותרת לא ספציפית למבקשת שלפניי, באופן המקשה על המבקשת להבין את נימוקי ההחלטה. הואיל ונכון לעת הזאת אין לערכאה זו גישה לתיק ההוצאה לפועל, גם ערכאת הערעור לא יכולה לדעת מהם הנתונים המדוייקים, באופן היכול לאפשר מתן פסק דין בסמוך לאחר הגשת בקשת רשות הערעור, ללא צורך בקבלת השלמות מצד המבקשת או בהגשת תגובה מצד המשיבים.